הספורטאית שנתנה את כל מה שיש לה כדי לא לאכזב מדינה שלמה שעמדה מאחוריה  

כשיעל ארד עשתה היסטוריה, עמדה על הפודיום בברצלונה והפכה לחלוצת הזוכות במדליה אולימפית כחול־לבן, ירדן ג'רבי הייתה בת שלוש.

ירדן גדלה על המורשת של ארד, שההישג שלה מ־1992 הפך את הג'ודו לספורט לאומי בישראל, לפנטזיה בעבור כל ספורטאי צעיר.

רק תשעה יחידי סגולה ישראלים הצליחו לזכות בדובדבן של הספורט האינדיבידואלי, חזות הכל בתום עוד מסלול מפרך של ארבע שנים, אותה מדליה אולימפית. חמישה מהם השיגו אותה דרך אולמות הג'ודו בשלושה משחקים אולימפיים שונים: ברצלונה, אתונה וריו.

לקראת ריו 2016 נפלה ההחלטה: להמר על ג'רבי בתור מי שתשיג מדליה אולימפית. עד אז היא הייתה תחת צילה של אליס שלזינגר. שלזינגר עברה לייצג את בריטניה, וירדן זכתה בהזדמנות חייה. אחרי שני קרבות גמר באליפות העולם, היא הגיעה לאולם הג'ודו במשחקים האולימפיים בברזיל.

היא ניצחה את הקובנית מריסט אספינוסה, אולם הפסידה ברבע הגמר במפתיע לברזילאית אריאנה סילבה וירדה לבית התנחומים. ג'רבי חלמה על גמר כמו יעל ארד, אבל לא נשברה, הצליחה לאסוף את עצמה, ניצחה את הסינית יאנג ליקה והתייצבה לקרב על מדליית הארד מול הכוח העולה מיפן, מיקו טאשירו.

לאולם הג'ודו בריו התקבצו עשרות ישראלים שהגיעו לראות בשעות הערב בברזיל את האפשרות לשבור את הקרח, התייצבות של אישה כחול־לבן אחרי כמעט חצי יובל על פודיום אולימפי.

ג'רבי עלתה נחושה, וניצחה את היפנית הצעירה בדרך להזלת דמעות בלתי פוסקת במעבר בין יציעי הישראלים. 72 שעות אחריה היה זה אורי ששון שהתייצב ליום הקרבות שלו בריו. לאחר תקרית פוליטית עם המצרי איסלאם אל־שהאבי שסירב ללחוץ את ידו, הוא הגיע עד חצי הגמר, ובסופו של דבר זכה בקרב על הארד על חשבון הקובני אלכס גרסיה מנדוסה.

שנה אחרי ריו, הודיעה ירדן ג'רבי על פרישה והותירה אחריה בור מקצועי עמוק בנבחרת הנשים. אולם הג'ודו כבר מחכה לספורטאית הישראלית הבאה שתנסה לעשות היסטוריה.