כחמש שנים חלפו מאז רכשה עיראק כור גרעיני לייצור פצצות אטום בצרפת ועד להשמדתו על ידי חיל האוויר הישראלי ב־1981. חמש שנים אלה כללו לחץ מדיני, מעקב מודיעיני ו"מוסדי" חוצה גבולות, אימוני הטייסים לטיסת הלוך ושוב ברום של 100 מטרים בלבד ובמסלול של 1,800 קילומטר מתחת למכ"מים, ותכנון מדוקדק של הפעלת הפצצות.

מנגד, היו גם פקפוקיהם של שרים בכירים; הסתייגויות מהעיתוי של ראש אמ"ן שגיא וראש המוסד חופי, ודחיית ההפצצה בחודש ימים בשל פעילות מנע של שמעון פרס, ראש האופוזיציה שנתמך על ידי צמרת מפלגת העבודה.

"ישראל תהיה כערער בערבה", הזהיר פרס את ראש הממשלה ושר הביטחון מנחם בגין. בגין חשש שפעילות זו הפכה את עיתוי יום השי"ן לסוד גלוי. הקוד הראשוני "גבעת התחמושת" הומר למבצע "אופרה".

שמונת מטוסי התקיפה, מלווים על ידי שישה מטוסי חיפוי, מילאו עד תום את הנחיית הטייס המוביל, זאב רז, "חייבים להרוס את המטרה". כל אחד מהשמונה הטיל שתי פצצות. מפקד חיל האוויר ומפקד המבצע, דוד עברי, המליץ להעניק צל"ש לרז על תפקודו, צל"ש ש"כיסה" גם את כל משתתפיו. צעיר הטייסים היה אילן רמון, לימים האסטרונאוט הראשון של מדינת ישראל שנהרג באסון הקולומביה.

גם בלשכת בגין נשמרו ההכנות למבצע בסודיות גמורה. בין 1978 ל־1979 שימשתי כיועצו לענייני תקשורת, ופה ושם גונב לאוזני שמץ של שמץ דבר. אחריהן חזרתי לעבודתי ב"ידיעות אחרונות", ולסוד הכמוס ההוא התוודעתי רק ביום ההפצצה.

בספרי "תמוז בלהבות" כתבתי כי לא מעטים מקרב ראשי מפלגת העבודה שתמכו בשעתו באזהרתו של פרס, ובהם גם יצחק רבין, חתמו כעבור עשור על מכתב למנחם בגין בזו הלשון: "היום, כאשר סדאם חוסיין משגר את טיליו לעבר העורף הישראלי, אנחנו יכולים לדמיין בחיל וברעדה מה היה קורה לנו אלמלא פעולה זו, שהביאה לחיסול הפיתוח הגרעיני העיראקי... לפיכך אנו באים היום לברך ולהודות על המעשה, על ההבנה והאומץ שגילית אז".

יפה כתב איתן הבר בדיווחו ב־9 ביוני 1981, "טייסים ישראלים עשו היסטוריה". אכן.