תפילה דמלווה אותנו, הכותבים בעיתון: שנדייק בעובדות ובעיקר, בבוא היום, כשנראה את הדברים שכתבנו, שלא נתבייש בהערכות שהנחלנו לקוראינו.

התפילות של ד"ר הרצל רוזנבלום, העורך הראשי של "ידיעות אחרונות", נענו במלואן ב־18 במאי 1977, יום אחרי הבחירות לכנסת התשיעית. הליכוד בראשותו של מנחם בגין זכה ב־43 מנדטים, ניצחון מוחץ על המערך שקיבל רק 32 מנדטים.

וכך כתב רוזנבלום במאמר הראשי של הגיליון ההוא תחת הכותרת "מהפיכה": "כאן התחוללה מהפיכה, מהפיכה היסטורית. לא המנוצחים ואף לא המנצחים לא ראו מה מתרחש במעמקי האומה שלנו. היה זה כמעין הר געש שפרץ ללא אזהרה ממעמקים".

עכשיו, אחרי יותר מ־40 שנה, ניתן להעניק ציון גבוה לד"ר רוזנבלום שלא כתב מתוך משאלת לב, אלא גם מתוך הערכה עמוקה של מה שהתרחש ב־17 במאי 1977. לעומת רוזנבלום, ה"ניו יורק טיימס" צפה ש"עתה תיתכן מלחמה במזרח התיכון".

אני יכול להעיד על תחושת המועקה שהייתי עד לה בליל הבחירות מצד רבים. מקורותיי בשגרירות בוושינגטון סיפרו על החששות שהביעו דיפלומטים מהשבר הבלתי נמנע עם ממשל הנשיא קרטר בגלל דימוי "מחרחר המלחמה" של מנחם בגין, ראש הממשלה הנבחר, בקרב חוגים רחבים באמריקה.

למרבה האירוניה, בגין יהפוך לראש הממשלה הראשון שיחתום על הסכם שלום, עם מצרים, המדינה הערבית הגדולה באזור. בניגוד לקודמיו, הוא לא סילק עובדי מדינה ממשרותיהם, שמר בקפידה על כבוד הרשות המחוקקת ועל אוכפי החוק ובעיקר על חופש העיתונות. נדמה לי שבגין היה ראש הממשלה שערכי הדמוקרטיה עמדו בראש מעיניו יותר מאלה שקדמו לו, ובוודאי מראש הממשלה הנוכחי.

בשעתו ביקש סם לואיס, השגריר האמריקאי, לפגוש את ראש הממשלה הנבחר. לואיס סיפר לי שבדיווח שהעביר לסטייט דיפרטמנט אחרי הפגישה, הוא הרחיב בתיאור הדירה הצנועה שבה התגוררו בגין ורעייתו עליזה.

עוד אזכור את הרגע שבו החל בגין לדבר עם היוודע התוצאות במצודת זאב בתל־אביב. הוא פנה לעליזה והודה לה על כל השנים שהלכה יחד איתו. "לכתך אחריי במדבר", אמר לה בהתרגשות ונשא תפילה שיינתן לו הכוח למלא את שליחותו למען הישראלים שהאמינו שיבוא היום והוא ינהיג את המדינה.