היה זה בוקר קר בבירה האמריקאית, 21 בינואר 1998, כאשר ראש הממשלה נתניהו ישב בחדר הסגלגל וניסה לנהל שיחת עבודה עם הנשיא ביל קלינטון. שעות אחדות לפני פגישתם נפלו השמיים על אמריקה: ה"וושינגטון פוסט" פירסם כתבה מלאת פרטים, מלאי עסיס, על רומן שניהל הנשיא המכהן עם מתמחה בת 22 בבית הלבן, מוניקה לוינסקי, ששמרה כמו תעודת ביטוח על שמלה כחולה שלה ועליה כתם עם זרעו של הנשיא, כדי שבבוא היום תוכל להוכיח.

הייתי שם בבית הלבן, עם עיתונאים נוספים, ישראלים ואמריקאים שבאו לכסות את ביקור נתניהו: הנשיא ניסה להיות מצחיק מול המצלמות ולשדר עסקים כרגיל, אבל אנחנו העיתונאים הבחנו בבליטה מוזרה בעינו הימנית של הנשיא שאולי נוצרה מחוסר שינה, כאשר אמריקה החלה לבחוש בפרטים.לקלינטון הייתה היסטוריה של רומנים מחוץ לנישואים, ואף נשים שתבעו אותו, אבל במקרה לוינסקי זה היה משהו אחר: מדובר בסקס בלב־ליבו של מוסד הנשיאות, החדר האובלי, שהוא סמל אמריקאי.

בסיפור הזה התגלתה אמריקה בגדולתה ובצביעותה: היא הוכיחה כי אין אדם מעל החוק והעמידה את הנשיא למשפט הדחה, אבל עשתה זאת על סעיף אחר לגמרי: עדות שקר. אמריקה הייתה מוכנה לקבל נשיא נואף אבל חס וחלילה לא נשיא משקר. ללקסיקון הפוליטי נכנס המשפט האלמותי שיצא מפיו של קלינטון, כאשר הילארי לצידו, בפנים קפואות בהן לא נע אפילו שריר אחד, הוא אמר "לא היה לי סקס עם האישה הזאת, מיס לוינסקי".

שער זה  - "נשיא במערומיו" - פורסם למחרת חשיפת דוח סטאר, שתיאר באופן פורנוגרפי למדי עשרה מפגשים מיניים בין הנשיא למוניקה, דוח שהיה אמור להיות מסמך משפטי לוועדת ההדחה והפך לספר עב כרס שזיעזע את אמריקה בסיפורי תשוקה, שקרים, קלטות, מכתבי אהבה, ורגעים אפלים בהם הילארי הייתה מחוץ לעיר ומוניקה הוזמנה אל הנשיא.

שער זה, שהיה מבוא לגיליון מורחב, שיקף היטב את מורכבות החברה האמריקאית, שפעם סגדה לסקס־סמים־ורוקנרול, ובימי קלינטון הפכה לפוריטנית ופרימיטיבית ושאלה בקול רם לא רק איך הנשיא מעז להשתעשע, חמור מזאת - איך הוא מעז לשקר.

‍