בעקבות מרחץ הדמים המגדרי, "ידיעות אחרונות" נתן את הבמה המרכזית למחאה נגד אלימות כלפי נשים. הניצוץ הפך ללהבה ורבבות יצאו להפגין

עיתונות טובה מסקרת את המציאות ומנתחת את מהלכיה. עיתונות במיטבה גם עושה כדי לשנות את המציאות במקרים שבהם הדבר נחוץ.

בלילה של 14 באוקטובר 2018, כאשר אנגווץ וואסה מנתניה התבוססה בדמה לאחר שבעלה השוטר ירה כדור בראשה וחבט בה לעיני בנם הקטן, הרמתי טלפון לעורך "ידיעות אחרונות" שהיה בשעה הכי לחוצה של סגירת העיתון היומי, ואמרתי שלוש מילים: "זוהי שעת מלחמה". לא היה צריך יותר מזה כדי שהוא מיד ישאל "תוך כמה זמן הטקסט אצלי", וכדי שהכותרת הראשית של העיתון של המדינה, בבוקר למחרת ובימים הבאים, תוקדש למרחץ הדמים ששטף את החברה הישראלית בחורף שעבר, כתוצאה מטרור מגדרי.

הרגל הנחושה שהצמיד העיתון אל דוושת הגז של התודעה הקולקטיבית, הובילה כעבור מספר ימים לקיומן של עשרות הפגנות ברחבי הארץ, שהתארגנו על ידי נשים מכל המגזרים והגילים, ושבסופו של דבר היו הבסיס להכרזה על שביתת הנשים הגדולה כחודש לאחר מכן, ב־25 בנובמבר, ולקיומה של הפגנת המונים בכיכר רבין. כולם כבר הבינו שהוצאתן להורג של נשים על ידי בני זוגן היא לא בעיה נשית, אלא היא בעיה חמורה מאוד של כלל החברה הישראלית.

אני מתבוננת בשער העיתון הזה, שנושא בדממה את פניהן של אנגווץ ושל עליזה, של רסמיה ושל אופירה, של אליזבת ושל פדיה ואני יודעת שהמלאכה עוד רבה, שיש לנו דרך ארוכה לעשות עד אשר נצליח למגר את התופעה של רצח נשים בידי בני זוג וקרובי משפחה, אבל באותה הנשימה אני יודעת שהצלחנו להבהיר שזוהי שעת מלחמה.

צריך להמשיך ולהציב את נושא האלימות כלפי נשים בראש סדר היום הציבורי, עד אשר תשתנה ההתנהלות של גורמי הרווחה, האכיפה והחוק — כדי שיקפידו להעניש באופן החמור ביותר את הגברים האלימים, אבל באותה הנשימה גם לשקם אותם, וכמובן, כדי שיוענק טיפול מקיף לנשים ולגברים שנמצאים במעגל האלימות. את הרצח הבא צריך למנוע.