אנשים מתים הופכים לפסלים, לשמות של רחובות או לערך אנציקלופדי. הנסיכה דיאנה הפכה לאגדה ונכנסה לפנתיאון קטן ושמור מאוד של דמויות על־זמניות.
דיאנה, בניגוד לשאר בני משפחת המלוכה, נרתעה מהערך הסמלי שנוצק לתפקידה המשפחתי, רעייתו של יורש העצר. בשנותיה הראשונות היא עוד שיחקה את המשחק - לבשה שמלות וחבשה כתרים, הלכה על שטיחים אדומים, נופפה באותה תנועה מוכרת ומרוחקת ומלכותית. אבל את שאר שנותיה היא בילתה בעיקר בשבירת מוסכמות.
היא הראשונה שפערה סדקים רחבים מאוד בתדמית המשפחה המושלמת של משפחת המלוכה. זכור במיוחד הראיון שהעניקה למרטין באשיר ובו חשפה את דבר הרומן של צ'ארלס וקמילה: "היינו שם שלושה, במערכת הנישואין הזאת, אז זה היה קצת צפוף". במשך עשורים עמלו יועצי התדמית של המלכה על הנפקת תדמית "המשפחה המושלמת" - של אליזבת, פיליפ וילדיהם. ואז הגיעה דיאנה והראתה שגם המשפחות המושלמות, אומללות כל אחת בדרכה.
הגירושין הפוטוגניים שלה מהנסיך צ'ארלס בראו לדיאנה דמות חדשה, תקדימית במונחים מודרניים - היא הייתה נסיכת הלבבות, זו שהתעלתה מעל כל בני משפחת המלוכה, כולל המלכה אליזבת. בעולם היא נודעה כסוג של אמא תרזה - אישה שחיבקה חולי איידס בימים שלמחלה הוצמדו סטיגמות רעות, והתהלכה בשדות מוקשים באנגולה כדי למשוך את תשומת הלב העולמית למלחמות. ברצינות: איזו עוד נסיכה הייתה מתחפשת לגבר כדי ללכת לבילוי דיסקרטי בפאב של הקהילה הגאה בלונדון עם חברה הטוב, פרדי מרקיורי, בתקופה שהקהילה נאבקה על זכויותיה?
לא פחות מחייה, מותה העצים את האגדה סביב דיאנה. דווקא האופן הסתמי של נסיבות המוות - תאונת דרכים - לא תאם את דמותה העל־ארצית. על כן גם צמחו סביב מותה תיאוריות קונספירציה, המעידות, יותר מכל, על חוסר רצונם של הנתינים לקבל את אגביות הגזירה.
דיאנה הותירה אחריה זוג בנים מלכותיים, שעם השנים ממשיכים את מורשתה. הסגנון הנונשלנטי והפחות מכופתר של וויליאם ושל הארי הוא תוצר ישיר של המורשת שהותירה להם אמם, שהתעקשה לגדל אותם באופן נורמלי – עד כמה שזה אפשרי כשמדובר בבני משפחת המלוכה. הסגנון החם והבלתי אמצעי של אמם יכתיב גם את הסגנון של הארמון כשוויליאם יירש את כס המלוכה. וכך, באופן הסמלי ביותר, תמשיך רוחה של דיאנה לרחף מעל בדברי הימים של הממלכה הבריטית.
