טופוגרפית, הכותב של המאמר היחיד שהתפרסם בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" ב־19 באוגוסט 2005 התבונן על מתבצרי כפר דרום מלמטה למעלה. אבל מכל היבט אחר הוא הביט עליהם בבוז, מלמעלה למטה.

"בריוני הכתום", "חבורה פורעת חוק", "מלאי שנאה", "ירו חומרים כימיים", "זורקי רעל", הם רק מקצת מהביטויים שהוטחו בישראלים טובים שביקשו למחות על מה שהיה בעיניהם אסון ביטחוני ומוסרי. השנים עמדו דווקא לצידם: הטענות הכתומות התבררו במבחן ההיסטוריה כמוצדקות יותר מהנבואות הוורודות על קלאב מד פלסטיני ברפיח ים. הרקע היה הטענה המשטרתית שעל הכוחות המפנים הושלכה סודה קאוסטית. "יהודי לא שופך חומצה על יהודי" הייתה כותרת המאמר.

בדיעבד, התברר שהרעל היחיד באותו יום בכפר דרום היה דווקא דיו. 112 מהמפגינים על הגג נעצרו. איש מהם לא הועמד לדין, בטח לא הורשע. ועדת החוקה של הכנסת גילתה שעל החיילים לא הושלכה כל סודה קאוסטית. זו הייתה עלילת דם שנהגתה במשטרה ואומצה ללא עוררין בידי תקשורת מוטה. בעקבות המאמר הזה התפטרה מהעיתון הכותבת הימנית הכמעט אחרונה בו, אמונה אלון. ממילא היא לא הוזמנה לכתוב באותו יום. שמותיהם של תשעה עיתונאים נוספים הופיעו על שער אותו גיליון. איש מהם לא ידוע כמתנגד התנתקות.

מקובל לחשוב, ובצדק, שהשינוי בתקשורת החל בעקבות ההלם הדתי־לאומי מההתנתקות: ההבנה שגבולות המדינה נקבעים לא רק על ידי קו המחרשה אלא על ידי קו המערכת, שלחה את הציונות הדתית להשקיע מאמצים גם במשלט שהזניחה. אבל ספירת הכיפות והמגזרים לא מספרת את כל הסיפור. הרי באולפנים ובמערכות אין היום אף כותב פיליפיני, ובכל זאת הוענקה סימפטיה אין קץ למאבק נגד הטסתם מהארץ של ילדי מהגרי העבודה. כאן, בניגוד ל־2005, השימוש במילה "גירוש" דווקא הועדף על המינוח של דוברי הממשלה. גם חסימות הכבישים האלימות של יוצאי אתיופיה סוקרו באהדה רבה על אף שלצערנו אין כמעט כתבים בוגרי מבצע שלמה. רמת האלימות המועטה שהופנתה בגוש קטיף כנגד אנשי הביטחון, אירוע שבו גורשו משפחות מביתם בשקט מופתי, לא עלתה על האלימות שאנו פוגשים כמעט בכל דרבי תל־אביבי.

הסיקור החומצתי כלפי 10,000 ישראלים טובים, עובדי אדמה ומשלמי מסים, לא החל על הגג בכפר דרום. בחדשות, לא חשוב כל כך מי הכתב שמכין את העוגה, אלא מי מייצר את התבנית שלתוכה נוצקות הידיעות. והתבנית הזו תיארה שנים את המתנחלים כשודדי אדמות, פרזיטים, גונבי דעת ומסים, כיבושניקים, גזענים וכמובן - משיחיים.

"הם שונאים כל מי שלא מסכים להיות משיח כמותם", נכתב במאמר, בהתעלמות מרהיבה מאלה ששיווקו תקוות משיחיות על שלום שיושג דווקא באמצעות הרס בתים ועקירת קברים.

כאשר התבנית אחידה, אין פלא שכתב של אחד הערוצים שעלה לגג סולק מהשידור בהוראת מנהליו. המשוגעים אמרו לו לרדת מהגג. שוק התבניות נפתח לתחרות אמיתית רק לאחרונה.